דיידרה מקלוסקי (נולדה כדונלד מקלוסקי) היא פרופסורית באוניברסיטת אילינוי שבשיקאגו ובעלת תארי כבוד ממספר אוניברסיטאות. חוקרת בחסד במגוון תחומים, הראשיים מביניהם הם כלכלה והיסטוריה. מקלוסקי כותבת הרבה על התקופה מאז תחילת המאה ה-19 שמסמלת נקודת מפנה בתרבות ובכלכלה האנושית, שכן השינויים שהתחילו שם הביאו, בבת אחת ובקצב מאוד מהיר, את האנושות לאיפה שהיא נמצאת היום.
מתחילת המאה ה-19 ועד היום האדם הממוצע התעשר בערך ב900%. זה נכון בעיקר עבור המדינות שקיבלו את "הדיל הבורגני", המערב בהתחלה, וכיום גם הודו וסין. ה"דיל" אומר שבהתחלה יש כאלו שמרוויחים מהרס יצירתי של התנאים והמוסדות שהיו לפני, כך שעם הזמן נוצר עושר תחת השיטות החדשות שהופכת את כולם לעשירים יותר. הכוונה היא שהשארת העבר בעבר, התקדמות טכנולוגית ופינוי מקום לטובת יעילות כלכלית קידמו את האנושות להיכן שהיא נמצאת היום. אבסולוטית, אנחנו חיים בעידן הכי טוב, נוח, בריא ועשיר שאי פעם היה. ההתעשרות הזו מגיעה גם ליחס של פי 40 או אפילו פי 100 אם מסתכלים על רמת השכלול של מוצרים ושירותים. כך שלתת לאנשים חירות כלכלית וחיים חברתיים מכבדים, תוך פירוק ההיררכיות הישנות, מייצר עושר של אלפי אחוזים.
אם נסתכל על ההיסטוריה, היו כבר תקופות של שיפור ושכלול יצרני שהביאו לגידול רציני מאוד בעושר, אז מה שונה התקופה מאז תחילת המאה ה-19? מה שצריך לשאול זה מה הוביל להתעשרות הגדולה (The Great Enrichment), שהיא גדולה בכמה סדרי גודל מכל מה שהיה בעבר. כל כך גדולה, שהיא זו שהביאה את השינוי החברתי והכלכלי הגדול ביותר מאז המהפכה החקלאית.
מקלוסקי מסבירה את ההתעשרות הגדולה לא על ידי ניתוח כמותי כלכלי, או התמקדות בסוגיות של הרחבת הסחר, ניצול היררכי, ומאבק מעמדי אלא להתמקד בחדשנות. ניתן לראות שבתקופות שונות בהיסטוריה היה סחר פורה (האוקיינוס ההודי לדוגמא), אבל על אף גידול ההכנסות שהדבר הביא, לא היה פיצוץ של חדשנות וזכויות אדם ואזרח בעקבותיהם כפי שקרה מאז תחילת המאה ה-19.
אז מה התחדש?
הכבוד האנושי החליף את הכבוד המעמדי כבסיס לסטטוס של בני האדם. העובדה שניתנה חירות וכבוד אנושי גם עבור אנשים פשוטים, אפשרה להם לנסות דברים חדשים, ולבדוק את רעיונותיהם בעולם ההמצאה והסחר. רעיון השוויון האנושי הוא המקור של העושר שלנו.
מה שהיו פעם מושגים ומנהגים של האריסטוקרטיה הפכו להיות נחלת הכלל. רעיון החירות האישית הפך מנכס של בעלי מעמד (גברים לבנים עשירים וכו'), למשהו שהוא (כמעט) מובן מאליו עבור כל אדם באשר הוא. דוגמה למהלך כזה: מהמגנה קרטה של המלך עבור הברונים, אל כתבי הזכויות של תושבי הערים החופשיות, ועד למשפט "כל בני אדם נבראו שווים". מהלך זה הביא אתו את ההזדמנות לנסות להמציא ולשפר את רעיונותיהם בשוק ההמצאות הגדול.
בניגוד לטענה לפיה ההתעשרות הגדולה נובעת ממדינה עם אליטה כפופה למרות החוק, מוסדות יציבים ומונופול מדינתי על האלימות (דברים שהיו קיימים גם בישראל, יוון וסין העתיקות), הכותבת אומרת שמה שמייחד את התקופה הוא השוויון בכבוד האנושי, דבר שלא באמת היה קיים לפני כן בחברות מעמדיות. הכוונה היא שהמוסדות הטובים כבודם במקומם מונח, אבל יש גבול למה שהם בפני עצמם יכולים להביא. ללא חדשנות ויזמות, הצמיחה נתקעת.
מקלוסקי מצביעה על כך שלא די בקיום של רכוש פרטי, חוזי הניתנים לאכיפה ומערכת מחירים כדי לייחד את הקפיטליזם (דברים אלה היו קיימים גם בעת העתיקה). מה שמייחד את הקפיטליזם היא העובדה שממשלות שתמכו ביצירה, ההמצאה והשיפור האנושיים, על ידי מתן חירות, שוויון והזדמנות לכל.
כדי להדגים את החשיבות של מתן הכבוד השווה לכל, מקלוסקי מראה שיהדות אירופה, על אף שקיבלה זכויות אזרחיות ופוליטיות החל מהמאה ה-17 והלאה, עדיין לא נהנתה משוויון חברתי אמיתי. עד כדי כך שלא קמה כמעט קול צעקה כאשר הדיחו את רופאי גרמניה היהודים ממשרותיהם ב-1933. היהודים היו מנודים חברתית על אף זכויותיהם הפוליטיות השוות כביכול. המוסדות לא יכולים לייצר מה שהתרבות לא חפצה בו, ולא יכלו להגן על מה שנבחרי הציבור קידמו.
העושר הגדול שהגיע לעולם שבר את ההיררכיות הישנות, וכיום לאב משפחה, לכמורה, וכן למנהיגים ופוליטיקאים, אין את ההגנה מפני ביקורת ומרידה אליה הם זכו בעבר כשליטי הרכוש העיקריים בחברה. נטל ההוכחה לשימור ההיררכיות השונות נופל כיום על כתפי השמרנים החברתיים ואנשי הדת, ולא ההפך.
ניתן לראות אימוץ של רעיונות ליברליים כלפי זכויות אזרח וחירויות פרט כבר במהלך המאה ה-18, כאשר מלכים ושליטים מכירים בזכות של נתיניהם לצדק ורכוש. מתקופת המהפכה האמריקאית והצרפתית נושאים אלה הפכו למרכזיים עוד יותר כמובן.
אך כמובן שהפלורליזם הדמוקרטי שבא עם מתן זכויות זה הוא חרב פיפיות. בעקבות השחרור האישי והרעיוני, עלו מחשבות שמרדו ברעיון הזכות לקניין. הפגיעה בזכות זו מהווה את הפגיעה ביכולת לשפר את החברה כפי שראינו לעיל, ובכך הרג פוטנציאלי של ההתעשרות הגדולה. עם זאת, הבטחות פופוליסטיות של חלוקה מחדש הצילו כמה מהמדינות מהפיכה אלימה (כמו ארה"ב בתקופת הניו-דיל). אך כמובן שמגמה זו לא מעידה על הכלל, היות שרוב אלו שנחשבו "רדיקלים" מהמאה ה-16 והלאה ביקשו שוויון בפני החוק, וסחר חופשי.
הטלת הספק במחשבה שחירות היא פריבילגיה של אצילים, או שכבוד אנושי היא פריבילגיה אותה יורשים מאדונים פיאודליים, היא זו שהביאה לעושר הגדול שלנו היום. כמו כן, המצב היום נובע משבירת ההיררכיה אפילו בתוך הבורגנות עצמה. יזם תעשייתי יכול להיות מוערך ומצליח הרבה יותר מהרופא, מהנדס או עורך דין שזכו באופן מסורתי לכבוד ויוקרה.
טענה נוספת של מקלוסקי היא שהמקור להשכלה והתהליכים שבאו אחריה, הם תולדה של שינויים פוליטיים ורעיוניים. תגובת הנגד באנגליה ובהולנד לאבסולוטיזם הקתולי, שהביאה למחשבה לפיה יש להצדיק רעיונות על ידי טיעונים לוגיים, ולא על ידי כוח הזרוע. מי שנתנו לרעיונות וחידושים להיכנס (כגון מתן אפשרות לסוחרים פשוטים לקבל הלוואות בבנקים), אפשרו את השגשוג שבא אחריו. שגשוג זה וערעור מעמד האריסטוקרטיה והכמורה הביאו בתורם לערעור מעמדן של הפוליטיקה ומערכת המשפט באופן כללי כמובילות ומתוות תהליכים חברתיים.
ניתן לראות דוגמה לכך במעבר ממרקזנטיליזם לקפיטליזם. המעמד של הכוח הפוליטי והכלכלי של מדינה הפך ללא חשוב, כאשר ראו את הברכה הגדולה שהייתה דווקא בפתיחת הסחר בין המדינות ומתן אפשרות לכל מי שחפץ לסחור כרצונו. היה מעבר מ"גדולת המדינה" ל"עושרו של העם".
אז מה גרם לכך שאירופה תהיה הראשונה שעברה את תהליך ההתעשרות הגדול?
הוגים שונים טוענים שהדבר טמון ב:
מחשבה שניתן לבצע שינוי
"רגע יזמי" - לבצע את השינוי בפועל
פלורליזם או סובלנות לרצון לנסות שינויים
מוסדות המעודדים או מאפשרים שינוי
מקלוסקי טוענת שהנקודות האלה חלשות, היות שכמעט אף אחד מהם לא ייחודי לאירופה של אותה תקופה ולכן לא מסביר למה שהתהליך יקרה דווקא בה.
היא מוספיה ואומרת שהתהליך קרה דווקא באירופה (ומושבותיה) בגלל שהאזרחים יכלו לבקר את השלטון ומוסדותיו דרך העיתונות ואמצעים דומים נוספים. דבר זה הוביל לשינוי תפיסתי, שאפשר להבין כי ניתן לבצע שינוי, שכדאי לעשות אותו, ושנכון לאפשר אותו.
"Ideas, not capital or institutions, made the modern world."