top of page
חיפוש
  • תמונת הסופר/תעו״ד ענבל פרברי

כיצד ארנונה גבוהה יותר על עסקים פוגעת בכולנו, ובמיוחד בשכבות החלשות יותר בחברה

בישראל, בניגוד למדינות אחרות, נהוגה שיטת מיסוי מקומית הקרויה "ארנונה". כל רשות מקומית גובה ארנונה בכל שנה בגין נכסים שבתחום השיפוט שלה לפי סוג הנכס והאזור שבו הוא ממוקם, כאשר התעריף הינו לכל מ"ר מהנכס, כך שנכס גדול יותר משלם ארנונה גבוהה יותר. התעריפים והחלוקה לסוגי נכסים שונה מעיר לעיר, אבל המאפיין המשותף לכל הערים הוא שהתעריף לנכס למגורים נמוך בהרבה מהתעריף לנכס עסקי, בין אם מדובר במשרד או חנות ואף אם מדובר במפעל תעשייתי.



ברוב הערים, לא רק התעריף עצמו נמוך יותר, אלא גם שיטת חישוב השטח של הנכס שונה בין נכס למגורים לעומת נכס עסקי: ברוב הרשויות בארץ, נהוג לכלול בחישוב שטחו של נכס שאינו למגורים כל שטח נלווה כמו חניה, מחסנים ומרפסות ואפילו סככה מכל סוג.


על פניו, ההצדקה לחלוקה הזאת הינה חברתית, כך שנכס המשמש למגורים בלבד לא נדרש לשלם סכומי עתק על ארנונה, במיוחד אם הוא נכס קטן יחסית (כי כזכור, כל התעריף הנו לכל מ"ר); ואילו נכסים עסקיים שיכולים להרוויח כסף, מממנים את רוב התקציב של הרשות המקומית.

אבל בפועל שיטת הארנונה הנהוגה בארץ פוגעת בכולנו, ובמיוחד בשכבות החלשות ביותר בחברה, במספר דרכים:

  1. השיטה הנוכחית של הארנונה מרתיעה עסקים (ויזמים שרוצים להקים עסקים) מלהתפרש על שטח גדול יותר (שיהיה מרווח ונוח יותר לציבור הקונים הפוטנציאליים להסתובב ולהתרשם) ומרתיעה אותם מלספק צל ומתקנים נלווים נוחים כמו חניה מרווחת– אדם שמקים עסק בארץ צריך לקחת בחשבון שעל כל מ"ר נוסף שישמש את העסק, אפילו אם זו רק סככה שתתן קצת צל בכניסה או עוד מרווח תימרון לחניה נוחה ללקוחות, הוא יצטרך לשלם לעירייה עוד ארנונה בתעריף גבוה כל שנה באופן שוטף, בין אם העסק יהיה רווחי ובין אם לאו, גם בחודשים שבהם בקושי יהיו לקוחות או רווחים וכמובן- בלי שמובטחת לו תמורה כלשהי מהעירייה, מלבד פינוי אשפה. במצב כזה, אפשר להבין למה רוב בתי העסק בארץ, במיוחד אלה שגובים מחירים נמוכים יחסית מהלקוחות, מצטמצמים מאוד בשטח העסק באופן שיוצר לציבור הלקוחות תחושת צפיפות ומחנק. אם אי פעם נסעתם עם הילדים לאטרקציה כלשהי בחופש הגדול ותהיתם למה כמעט בשום מקום אין חניה מסודרת עם צל, או למה החנויות הזולות יותר תמיד קטנות וצפופות, אז הנה התשובה שלכם: רק חנות יקרה יחסית יכולה להתקיים לאורך זמן על פני שטח גדול, כי עצם הקיום שלה מחייב תשלום סכום גבוה כל שנה לעירייה. המצב הזה בעייתי במיוחד לאנשים החלשים יותר בחברה, שגם בתי המגורים שלהם קטנים, אך בעולם חופשי יותר, לפחות הם היו יכולים לצאת וליהנות ממרחב תנועה ממוזג ומוצל בקרב העסקים שמציעים לכולנו שירותים, בלי לקרוע את הכיס במחירים גבוהים מידי; אבל במצב הנוכחי, כל עסק שהיה יכול להציע הפוגה מהחום הישראלי (כמו בית קולנוע ממוזג, בריכת שחיה, אולם תיאטרון וכו') הופך לצפוף יותר ויקר יותר ויעדיף לוותר על הוספת מתקנים (כמו סככות) לטובת לקוחות פוטנציאליים, כי זה פשוט יקר מידי מבחינת העלות השוטפת שאותו עסק יצטרך לשלם באופן שוטף לעירייה כארנונה.

  2. העלויות הגבוהות שבעלי העזקים צריכים לשלם רק בשביל האפשרות להחזיק בית עסק פיזי (כתוצאה מאותם חיובי ארנונה שוטפים) מגולגלות לצרכנים ומתבטאות במחירי המוצרים של העסק, ובמקרים רבים אחרים- בכך שעסקים נסגרים או שלא נפתחים מלכתחילה עסקים מתחרים. אם אי פעם תהיתם למה סלט במסעדה עולה 50 ₪ ויותר, או למה הכל יקר כל כך בחנות שבה המוצרים עצמם לא מורכבים מזהב, אז תחשבו שחוץ מהעלות של חומרי הגלם עצמם, בעל העסק צריך לשלם משכורות לעובדים וגם ארנונה גבוהה לעירייה על כל מ"ר של החנות/מסעדה עצמה, כולל החניה והמחסן והסככה הצמודים. בעל העסק כנראה היה מוכן להפחית מעט את המחירים בשביל לגרום ליותר אנשים להגיע לקנות אצלו, אבל אם המחיר של המוצרים לא יכסה את העלויות הגבוהות שהוא צריך לשלם רק בשביל האפשרות שהעסק יהיה קיים, אז ברור שאין לו אפשרות ממשית להוריד מחירים. זו אחת הסיבות שפתיחת עסק בארץ היא בד"כ עסק יקר ומסורבל, כי את הארנונה צריך לשלם גם אם העסק לא מרוויח בכלל, וגם אם הוא מפסיד בתקופה מסוימת. במצב כזה, אנשים הגונים שיכולים להציע שירותים מקצועיים טובים מאוד פשוט לא מעיזים לקחת סיכון ולא פותחים עסקים שהיו יכולים להיטיב איתנו: למשל, אדם שטוב מאוד בתפירה ויודע להפעיל היטב מכונת תפירה, יכול היה בעולם קפיטליסטי-חופשי יותר לפתוח מתפרה ולהציע את שירותיו לקהל הרחב במחיר הוגן שהיה מניב לו רווח צנוע אך מספיק. אבל בארץ, כאשר תנאי הכרחי שבלעדיו בכלל אי אפשר לפתוח עסק הוא תשלום ארנונה גבוהה על כל מ"ר, גם בחודשים שבהם אין כמעט לקוחות, אותו אדם יוותר וככה לנו, הציבור הרחב, יישארו פחות אפשרויות.

  3. שיטת הארנונה הנוכחית נותנת לרשויות המקומיות תמריץ לבנות יותר שטחי מסחר ותעסוקה אך הרבה פחות בניה למגורים, מה שתורם למחסור העצום בדירות באזורי הביקוש ומחמיר את משבר הדיור בארץ, כי הדירות למגורים שכן קיימות כבר, יקרות מאוד: הרשויות המקומיות בארץ לא רק גובות ארנונה. הן גם הרשויות השלטוניות שאחראיות על מתן היתרי בניה. למי שלא יודע, הקמת בניין בלי היתר בניה אינה חוקית, ולא תאפשר חיבור חוקי למערכות החשמל והמים. לכן, בשביל לבנות בניינים חדשים או אפילו בשביל לבנות קומות חדשות על גבי בניין שכבר קיים, חייבים לקבל הסכמה מפורשת וכתובה מהרשות המקומית שבתחומה מבקשים לבנות. זהו היתר הבניה, והוא גם קובע מראש את הייעוד של הבניין: אם למגורים ואם לשימוש אחר, כמו משרד או חנות או מפעל. נכון להיום, הקמת בנייני מגורים היא הפסדית מבחינת הרשויות המקומיות בארץ, כי הארנונה שתשולם בעד בנייני מגורים היא נמוכה יותר מאשר הארנונה על עסקים, ומנגד, השירות שהעירייה תצטרך לספק לכל מבנה מגורים עולה יותר: מלבד פינוי האשפה, העירייה תצטרך בד"כ גם לספק מבני ציבור כמו גני ילדים, בתי כנסת וכו'; לכן, רוב הרשויות המקומיות בארץ מערימות קשיים רבים על מי שמבקשים היתרי בניה למבני מגורים, עד כדי כך שלוקח שנים רבות לקבל היתר בניה למבנה מגורים חדש ברוב הערים בגוש דן. מנגד, הרשויות מאשרות הקמת נכסים מסחריים ועסקיים, שפעמים רבות נותרים נטושים לצד דירות יקרות במיוחד. אם נתקלתם בבנייני משרדים נטושים בתל אביב, ותהיתם למה אנשים מוכנים לשלם שכר-דירה גבוה במיוחד עבור דירות מתפוררות בבניין הסמוך ולא פשוט גרים בבנייני המשרדים, התשובה היא בהחלטת העירייה: בשביל להשתמש בבניין משרדים לצורך מגורים במקום משרד, צריך לקבל אישור לשימוש חורג מהעירייה. עיריות מוכנות לאפשר שימוש חורג בבנייני משרדים כאלה לצורכי מגורים רק בתנאי שהארנונה המשולמת היא עדיין לפי התעריף הגבוה לעסקים ולא בתעריף הזול למגורים, מה שהופך את האפשרות הזו ליקרה עד כדי כך, שכבר עדיף לשלם את המחיר הגבוה לדירות המגורים.


קיימות בעיות נוספות עם שיטת הארנונה הנהוגה בארץ, אבל בפוסט הזה התמקדנו יותר בהיבטים החברתיים. שינוי השיטה כך שבמקום חיוב ארנונה אוטומטי עבור כל שטח מכל סוג שהוא בנכס עסקי, יחול חיוב רק בגין השטחים העיקריים בנכס (בלי הסככות למשל, או בלי לחייב שטחי מחסן של העסק), יכול להוות התחלה טובה לפתרון הבעיות. שינוי עמוק יותר שבו הארנונה תשולם ביחס ישיר לתמורה המתקבלת בפועל מהעירייה, יתקן בצורה טובה אפילו יותר את העיוות הקיים בשיטה הנוכחית ויכול לפתור הרבה מהבעיות שנוצרו שתיארנו.


לשם כך, צריך להבין שהטלת ארנונה גבוהה יותר על עסקים, רק בשל היותם עסקים ששואפים להרוויח כסף (ובלי לבחון האם באמת מדובר בעסק שמרוויח או שמא מדובר בעסק חדש שרק התחיל את דרכו), לא עוזרת לנו כחברה, אלא בדיוק להיפך. הפחתת המיסוי, עם כמה שזה לא נשמע לנו אינטואיטיבי, דווקא יכולה לסייע.

67 צפיות0 תגובות

Comments


Post: Blog2_Post
bottom of page